היו הייתה פעם... עגבניה

התלבטתי רבות, בערך שעה, מה לכתוב בפוסט הראשון. בסופו של דבר, החלטתי פשוט להתחיל לכתוב ומה שיצא יצא. מי שמכיר אותי יודע שאני חופר, בלשון המעטה. אבל זה בסדר, אנשים רגילים לזה כבר.

אז אני קובי, מתכנת בן 21 מהעיר הגדולה. כמו שכתוב פה בצד, לכל מי שלא התעצל לקרוא, אני ואוכל חברים מאוד טובים. למען האמת אפשר לומר שזו מערכת היחסים הכי ארוכה שלי (אחרי הקולה). אוכל מלווה אותי לכל מקום ובכל זמן, אני תמיד רעב. אני מניח שב"בעיה" הזו אני יכול להאשים את המשפחה שלי. אתם מבינים, מי שמסתובב איתי משמין. למעט אלו שבורכו במטבוליזם מהיר כמובן, אבל מעטים האנשים הללו. מקור הבעיה הוא אצל אמא שלי, ואצלה מאמא שלה וכך הלאה. לא שמעתי עדיין על מישהו שבילה קצת בבית הורי ולא עלה איזה קילו או שניים.

האנשים שאני מאוד אוהב הם אלה שנהנים מהאוכל שלי הכי הרבה. במיוחד בני הזוג שלי. יש אנשים שבשבילם מוסיקה זו תרפיה, יש אנשים שבשבילם לנוח זה תרפיה, יש אנשים שבשבילם לסרוג זה תרפיה, בשבילי זה האוכל. זו הסיבה העקרית שהניעה אותי להרשם לבית ספר "בישולים" ללימודי בישול גורמה. יש אוכל לגוף ויש אוכל לנשמה.

להחליט לעזוב את לימודי הנדסת התוכנה זו לא הייתה החלטה קלה בשבילי. לקח לי המון זמן עד שהגעתי למסקנה שזה לא מה שאני רוצה ללמוד בכלל, אני כבר עובד במקצוע והתואר הרלוונטי איבד מהרלוונטיות שלו. מה אלמד בהמשך? נראה כבר לקראת אוקטובר. בינתיים נתמקד בבישול.

אז כמו שהבנתם (אני מקווה), עד עכשיו בישלתי ולמדתי את כל מה שאני יודע לבד. טוב נו, עם קצת עזרה מאמא בהתחלה אבל היום אני והיא רחוקים שנות אור בסגנונות הבישול שלנו. המון ידע צברתי מספרים שונים (קורדון בלו, השף העירום) ותוכניות טלוויזיה פופולאריות יותר (מר רמזי השרמנטי והמטבח של הסטון בלומנטל). התחלתי ללמוד ב"בישולים", זו הפעם האחרונה שאני ארשום את זה ככה, זה מעצבן!, לפני שבוע ומשהו. עד כה היו שני שיעורים. אם הייתם תופסים אותי בשיעור הראשון הייתם רואים משהו כזה:

נהלים אנד שיט, you know. למרות שבחלק ההיסטורי של השיעור, שהעביר השף עידו זרמי, היה יחסית מעניין. במהלך השיעור הוא דיבר רבות על מסעדות ומקומות אוכל שונים בארץ, וחווה דעתו על איכותם. בין היתר הוא דיבר על טוני וספה. וואו כמה שהייתי רעב, כל השיעור הבטן שלי עושה "גררר" ועוד באמצע הוא פתאום מתחיל לבשל! עוד קצת רעב והייתי קופץ על אחד מזנבות השור שהוא זיגג שם ותופס אותו בפה כמו איזה כלב מורעב. מן הסתם שאחרי השיעור נסעתי ישר לטוני וספה. התוצאה לפניכם.

טוני וספה ב3 סוגים!

השיעור השני היה פשוט.. חותך, תרתי משמע. חסרה לי שליש מהציפורן בקמיצה השמאלית. אני מניח שהיא נחתה בסלט הזה שהכנו בשיעור, העיקר שנהנתי. עברנו על כמה צורות חיתוך וקיצוץ, כך שאם אצטרך אוכל לטפל במטרדים בקלות. בסוף אכלנו ברוסקטות עם סלסה של עגבניות עם שמן זית ובזיליקום ואיזה שהוא סוג של סלט שלא ממש אהבתי, אבל השף היה מרוצה.

לכל צורת חיתוך מצורף שם צרפתי נחמד כזה. מה שהיה יותר נחמד, זה אם הייתי מצליח לזכור את השמות הללו. אבל אני עוד אזכור הכל בעל פה, אל דאגה. בינתיים נסתפק בתארים כמו "חתוך דק", "קוביות קטנות ומושלמות" ו"קצוץ". פשוט לא? האצבעות שלי חושבות אחרת.

משהו שאני מאוד דוגל בו באוכל זה שאם משהו לא טעים לי, אני לא אמליץ עליו לאחרים. אז לא תראו בבלוג שלי שום מתכון שלא היה לי ערב לחיך, וזה לגמרי בכדי להסב לכם עונג. אז הפעם תקבלו רק מתכון אחד. לפני שאתחיל לכתוב עליו חשוב לי לציין שכל מה שאני כותב פה הוא בגדר ניקוי ראש שלי (וזה עוד אחרי סינון). תודה לדויד שגרם בעקיפין לפתיחת הבלוג הזה.

ברוסקטה עם סלסה של עגבניות, בזיליקום ושמן זית

מצרכים

הכל טרי ואיכותי

פרוסות בעובי של 1.5 ס"מ (בערך) של לחם כפרי צרפתי

3 עגבניות

צרור בזיליקום (נשתמש בכ8 עלים גדולים)

מלח, פלפל

שמן זית

את הלחם שלי קניתי מחנות בוטיק באבן גבירול. בעקרון כל לחם יתאים פה, רק תדאגו שהוא טעים. כמו כן, חשוב שהעגבניות לא יהיו בשלות מדי, שהבזיליקום יהיה טרי ובלי כתמים שחורים על העלים, ושהשמן זית יהיה איכותי. זכרו, הוא הבסיס לסלסה שלנו!

בשלב הראשון נכניס את כיכר הלחם לתנור לקלייה קצרה, כעשר דקות בחום של 250 מעלות (לא לשכוח לחמם את התנור מראש!). להיזהר לא לשרוף את הכיכר! אני השתמשתי בחצי מהלחם להכנת הכמות. במידה ואתם רוצים להכין כיכר שלמה, הוסיפו עוד 4 עגבניות ובזיליקום לפי הטעם.

הלחם בתנור

הלחם הקלוי 

אז אחרי שקלינו את הלחם, נעבור לקילוף העגבניות. בתהליך זה אנו נחלוט לכעשר שניות את העגבניות במים רותחים ואז ישר מעבירים לכלי עם מים קרים. לפני שנכניס את העגבניות למים החמים, נחרוץ איקס בראש העגבנייה ונוציא את ה"עוקץ" שלה (החלק הקשה). האיקס צריך להיות ממש חלש, רק לחדור את הקליפה (ולא את הבשר, חבל שהעגבנייה תתבשל, זו לא מטרתנו)

"האיקס"

הוצאה לא יותר מוצלחת של הליבה, מקווה שלכם זה ילך חלק יותר :-)

עכשיו נוודא שהמים רותחים, לא חמים, רותחים. נכניס את העגבניות לכעשר שניות עד שזה קצת מתקלף, ואז ישר למי קרח.

רותחים!

אחרי שעצרנו את החום מלבשל את העגבניות ע"י הקרח, נעביר אותן לקרש חיתוך ונתחיל לקלף. הקליפה תרד ממש בקלות. אם הקליפה לא יורדת בקלות, הכניסו את העגבניה למים לעוד מספר שניות ואז שוב למי הקרח. 

מתקלף בקלות

התוצאה הסופית

אחרי שכל העגבניות קלופות, נחתוך אותן לרבעים. את הרבעים ננקה מהזרעים ואז נחתוך לקוביות שוות בגודלן (גם לזה יש שם צרפתי וגם לקילוף העגבניה, אבל זה לא באמת נחוץ, נכון?)

זוכרים את הבזיליקום ממקודם? אז עכשיו נתן לו יחס קצת. נבחר מספר עלים גדולים, לפי כמות העגבניות שהכנו. למשל ל3 עגבניות השתמשתי ב7 עלים גדולים. את העלים נפריד מהגבעולים ונשטוף אותם. כמו כל אחד מאתנו שאחרי מקלחת הוא אוהב להתנגב, יש כאלה שנשארים רטובים אבל זה לסוג אחר של בלוג, אז גם את העלים ננגב טוב טוב. 

שהם יבשים, יותר טוב להם

אחרי שנתנו קצת נחת לעלים הרטובים, נאגד את כולם אחד על השני, נגלגל אותם למן גליל צפוף שכזה ונחתוך דק דק (שוב שם צרפתי, מבטיח שאם תרצו אתן פרוט על הכל). נוסיף את הבזיליקום החתוך לעגבניות.

ביחד הם מרוצים

ואפילו דורשים חיבוק

רק לא להיות אכזריים מדי

נשים את העגבניות והבזיליקום בצד לכמה דקות ונעביר את הלחם למרכז שוב. איך שהוא תמיד גוש הפחמימות הזה מוצא את דרכו למרכז, אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח - בלי לחם אין מנה. נחתוך את הלחם שקלינו לפרוסות בעובי של כסנטימטר וחצי. אחרי שחתכנו פרוסות מושלמות ושוות, נפרוס את כולן על מגש של התנור, נמרח בשמן זית איכותי (כי כל אחד אוהב להתפנק) ונפזר מעט מלח באהבה על כל פרוסה.

שוות בגודלן, כדי שהן יקלו באופן שווה

איך הן מרוצות!

 עכשיו בקערה של העגבניות נוסיף את המלח, קצת פלפל ושמן זית לפי הטעם. יש כאלה שאוהבים הרבה (כמוני) ויש כאלה שאוהבים קצת. אין פה מידות מדויקות באמת. לאחר מכן נניח ברוסקטה אחת בצלחת, נשפשף עליה מעט שום ונשים הרבה סלסה מעליה!

התוצאה הסופית, פשוט וטעים!